בפני תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף, אשר אונו לתובעת בתאונת דרכים מיום 22.12.98. אין מחלוקת, כי מדובר באירוע תאונת דרכים כמשמעה בחוק הפיצויים לנפגעי ת"ד התשל"ה 1975.
התובעת הינה ילידת 1974, דהיינו היתה בת 24 לערך במועד התאונה וכיום בת 33. היא סיימה 15 שנות לימוד והוכשרה כמורה לחינוך גופני. התובעת עבדה בפועל כמורה לחינוך גופני (כעובדת משרד החינוך) והספיקה לעבוד כחמש שנים עד שנת 2001.
מזה כ- 4 שנים התובעת ובני ביתה ירדו מהארץ והם מתגוררים בשוודיה (התובעת הגיעה לעדות משוודיה), ואין מחלוקת, כי בשהייתה בחו"ל היא אינה עובדת על פי אישורים שהוצגו לביהמ"ש. מונו 3 מומחים רפואיים על מנת להעריך את מצבה הרפואי של התובעת כתוצאה ועקב אירוע תאונת הדרכים.
א. פרופ' וולפין בתחום האורטופדי, אשר קבע לתובעת 10 אחוזי נכות בגין פגיעה בגב, וזאת על פי סעיף 37(7)(א) לתקנות המל"ל. הנתבעת סבורה, כי יש להתערב במסקנתו זו של המומחה ו
להפחית את נכותה של התובעת ל- 5% נכות בלבד כנובעים מהתאונה, וזאת על רקע מצב רפואי קודם.
ב. ד"ר בלה גרוס בתחום הנירולוגי, ד"ר בלה גרוס לא קבעה נכות בתחום זה, אבל לאור מצבה של התובעת המליצה על מינוי מומחה בתחום האורולוגי.
ג. המומחה בתחום האורולוגי ד"ר לוריה, קבע, כי התובעת סובלת מ
תופעות של "אי נקיטות שתן במאמץ", המשמעות של אי נקיטות שתן במאמץ הינה: "איבוד בלתי רצוני של שתן דרך השופכה בעת שיעול, עיטוש, פעילות ספורטיבית או שינויים בתנועות הגוף". ד"ר לוריה עמד על דעתו הן בחוות דעתו, בתשובותיו לשאלות הבהרה שנשלחו לו, ובחקירתו
פעמיים בביהמ"ש, כי אין קשר סיבתי רפואי בין התופעות שאין מחלוקת שהתובעת סובלת מהם ובין אירוע תאונת הדרכים נשוא כתב התביעה. נושא זה הוא מן הסתם עיקר המחלוקת בין הצדדים ועל כך נסבו גם סיכומיהם לאחר שכל ניסיון להגיע לפשרה מחוץ לכותלי ביהמ"ש לא צלח.
ד. יש לציין, כי ביהמ"ש לא מינה מומחים בתחומים רפואיים נוספים, דהיינו בתחום הפסיכיאטרי ואף לא בתחום התמחות שהינו תת התמחות במהלכו אורולוג שיש לו אף תת התמחות בנוירולוגיה, ייתן את דעתו לגבי מצבה של התובעת. בקשות שכאלה, בסופו של יום, לא עמדו בפני בית המשפט ולא נעשתה הכרעה בהן. עם זאת, התובעת שבה והציגה את עמדתה, כי ראוי שביהמ"ש היה וביהמ"ש אינו מצליח להגיע לכלל מסקנה רפואית בנסיבות תיק זה, כי ימנה מומחה בעל תת התמחות שכזאת וזאת לאור חוות דעתו של ד"ר לוריה.
כאן המקום לומר שאם ביהמ"ש יכיר בתופעה האורולוגית הזו ממנה סובלת התובעת, כנובעת וקשורה בקשר סיבתי רפואי (לאור הטענה לפגיעה עצבית כתוצאה מהתאונה) ובכך למעשה יתערב במסקנתו של ד"ר לוריה, יש לכך משמעויות מרחיקות לכת על הפיצוי הכספי לו תזכה התובעת. עד מתן פסק דין זה שמתבסס על סיכומי הצדדים ועל חומר הראיות, היו הצעות לסיום התיק מבוססות על קיומה של נכות אורטופדית בלבד בתיק זה.
ד"ר לוריה על פי סיכומי התובעת נימק את מסקנתו בדבר העדר קשר סיבתי רפואי כדלקמן:
1. קיומו של בקע דיסקלי אחורי בחוליות L5- S1, שאינו לוחץ לטענתו על השק הדוראלי או השורשי, ועל כן לא יכול להיות הגורם לאי נקיטות במאמץ, שעל פי בדיקות אורודינמיות שעברה התובעת מלמדות
שאין להם רקע עצבי
, דהיינו הבדיקות האורודינמיות שעברה התובעת תומכות אכן בהבחנה של "אי נקיטות שתן במאמץ", אבל גם שוללות קיומו של נזק עצבי.
אי קיומו של נזק עצבי (כתוצאה מהפגיעה בעמוד השידרה) שולל את הקשר בין התאונה ובין הבעיה האורולוגית.
התובעת טוענת, כי משהוכח שנפגעה בגב ולטענתה המסמכים מלמדים גם על קיומו של שבר באגן, בהחלט סביר, כי הנזק בגב הוא שגרם לאי הנקיטות במאמץ.
2. התובעת מדגישה, כי בהמלצת ד"ר לוריה עצמו עברה בדיקה אורודינמית נוספת בלין במכון של ד"ר קפלון, ולמרות זאת עמד שוב ד"ר לוריה על דעתו, שאין נזק עצבי על פי ממצאי בדיקה זו. בתשובה לשאלות הבהרה עולה שהמומחה מסביר, כי הואיל ולא קיימת פתולוגיה עצבית בדרכי השתן (אותה ניתן לגלות בבדיקה אורודינמית), אזי אין קשר בין ההפרעות הנ"ל לתאונה. לטענתו של ד"ר לוריה, הבדיקה אצל ד"ר קפלון מלמדת על העדר בעיה עצבית כלשהי בדרכי השתן. התובעת טוענת, כי חקירתו הנגדית של המומחה בפעם השניה לביהמ"ש (חקירה שאושרה על ידי ביהמ"ש לאחר שהתובעת עברה את הבדיקה אצל ד"ר קפלון, ובשים לב לטענות שעניינן נזק המכיל בתוכו מרכיב עצבי, אשר פוגע בתובעת מבחינה אורולוגית), חזר למעשה המומחה מעמדה זו שהיתה בתשובותיו לשאלות ההבהרה, בפתיח לחקירה נגדית שעה שהשיב ואני מצטט: "זה יכול להיות תוצאה של בעיה עצבית, אך ישנן כאלה גם שלא קשורות למצב טראומה.
העובדה שיש התכווצויות בלתי רצוניות זו עדות לבעיה עצבית. השאלה ממה היא נובעת
". ועוד אומר המומחה בסוף עדותו "
אין בפני עדות משמעותית וחותכת שתקבע את הקשר בין תלונות התובעת לבין התאונה שעברה
".
תשובות אלה מביאות את התובעת למסקנה, כי המומחה טעה, אין זה תפקידו למצוא ראיות חותכות לקשר סיבתי רפואי שבוודאי קשה למצוא אותו ברפואה והדבר מחייב התערבותו של ביהמ"ש זה.
הנתבעת מצידה בסיכומיה סבורה, כי אין כל בסיס ואין כל מקום להתערב במסקנות מי מהרופאים שבדקו את התובעת ומתייחסת בפרקים העוסקים בנכות האורטופדית והאורולוגית כדלקמן:
הנתבעת מדגישה בסיכומיה, כי כל נסיונותיה לאתר את התיק הרפואי מלפני התאונה עלו בתוהו והדבר צריך להזקף לחובתה של התובעת. אין לתת אמון גם, כי הכל היה תקין עפ"י עדותה של התובעת בבית המשפט, שכן לא ייתכן שבמשך 20 שנה לא פנתה לרופא שלה. העובדה שהתיק "נעלם" צריך לעמוד לחובתה של התובעת. הנתבעת מפנה לחוות דעתו של פרופ' וולפין, אשר ציין, כי לתובעת הגבלה קלה בתנועות עמוד שדרה מותני "ללא גרעון נוירולוגי אובייקטיבי, אין רגישות באזור עכוז וסקרום. צילומי הגב מדגימים מבנה גרמי תקין של החוליות ללא שברים עם יישור קל של עקומה מותנית. בצילומי הרנטגן של העכוז הודגם מבנה תקין של הזנב ללא שברים". גם בדיקות אם.אר.אי. לא הדגימו לחץ על עמוד השדרה. הנתבעת סבורה, כי העובדה שפרופ' וולפין אישר קיומו של מום מולד בגבה של התובעת, יש בו כדי ללמד על כך, שאין לקבל את חוות דעתו ולפסוק לתובעת 10% נכות בתחום האורטופדי הקשורים בתאונה, אלא 5% בלבד. הנתבעת מדגישה, כי ד"ר בלה גרוס לא קבעה נכות לתובעת תוך ציון, כי הסירינק אינו לוחץ על השורשים ומשכך אינו יכול לגרום לסחרחורות וכאבים בצוואר. אין המדובר בממצא טראומתי.
בנושא האורולוגי מרחיבה כמובן הנתבעת את היריעה וטוענת בין השאר כדלקמן:
1. אי הגשת בקשה לפסילת חוות דעתו של ד"ר לוריה ואי עתירה למינוי מומחה בתחום הנוירו-אורולוגי מלמדת, כי התובעת השלימה עם מסקנות ד"ר לוריה בדבר העדר קשר סיבתי רפואי.
2. בקע הדיסק האחורי מרכזי בחוליות אל5, אס1, ללא לחץ על השק הדוראלי או השורשים מלמד, כי לא היתה פגיעה במבנים העצביים.
3. ד"ר לוריה הפנה למאמרים, לפיהם אין קשר בין הממצא אליו מפנה התובעת לבין טראומה.
4. הסיבה לאי נקיטות שתן במאמץ, הינה איבוד התמיכה של רצפת האגן בשופכה שלא יכול להיגרם בנסיבות בהן לא עברה התובעת אירוע חבלה משמעותי לאגן.
5. ד"ר לוריה בחקירתו ב- 14/9/03 עמד על דעתו, כי לא הוכח שום הוכחה אובייקטיבית, דהיינו בבדיקה אורודינמית או בבדיקות אחרות, כי קיומו של נזק עצבי שנובע מפגיעה בעמוד השדרה, כאשר שבר בעצם הזנב אינו גורם לפגיעה עצבית בדרכי השתן "אני לא שולל שהאישה נחבלה בגב, אני רק טוען שמה שקרה באותו גב, לא גרם לאי הנקיטות".